דפנה תייר המומחית המובילה לחינוך וליווי רגשי למשפחות – פרופיל

כיצד גישת "היענות לצרכים" מתאימה לילדים עם עיכוב התפתחותי?

כל ילד מגיע לעולם עם מאפיינים ייחודיים – מזג משלו, תכונות אופי, אישיות מובהקת, מראה אישי ופוטנציאל התפתחותי מולד בתחומים המוטורי, הקוגניטיבי והרגשי-חברתי. כל אחד מהם הוא יצירה יחידה במינה ומיוחדת במינה.

יחד עם זאת, בתוך המנעד הרחב הזה, כולנו דומים הרבה יותר משאנו שונים. הדמיון בינינו עולה בהרבה על ההבדלים המפרידים.

אני לא מומחית לחינוך מיוחד ולא מתמחה בילדים עם עיכובי התפתחות, אך יש לי ניסיון עשיר בגמילה מחיתולים. על סמך הידע המקצועי שצברתי, הניסיון הטיפולי הרב שרכשתי וההיגיון הפשוט, אני משוכנעת שגישת הגמילה שלי יכולה להצליח גם עם ילדים שמתפתחים באיטיות או נתקלים בקשיים התפתחותיים.

גישת עיצוב ההתנהגות כבסיס

תפיסת העולם שלי נשענת על מחקרים שנערכו עם ילדים בעלי עיכובי התפתחות, המראים כי שיטות של עיצוב התנהגותי – באמצעות חיזוקים מגוונים – משיגות תוצאות מרשימות, הן עם ילדים בכלל והן עם ילדים בעלי אתגרים התפתחותיים במיוחד.

הגישה ההתנהגותית לאימון שליטה בצרכים הוצגה לראשונה בארה"ב בשנות ה-70 על ידי אזרין ופוקס, בעקבות ניסוי שביצעו בקרב מבוגרים עם פיגור שכלי קשה. הנבדקים היו מאושפזים מזה שנים רבות במוסדות ולא שלטו כלל בהרגלי ניקיון. באמצעות אימון אינטנסיבי המבוסס על עקרונות התניה וחיזוקים, השיגו החוקרים שיעור הצלחה של 90% בשליטה מלאה בצרכים, בתוך ממוצע של ארבעה ימים בלבד.

חוקרים אלה ניסו להחיל את השיטה גם על תינוקות התפתחותיים רגילים, במחקר מקיף על 200 פעוטות נבחרים באקראי. על פי הגישה, למידת המיומנות החדשה מתרחשת דרך עיצוב התנהגותי – יצירת תגמולים נעימים (חיזוקים חיוביים) להתנהגויות רצויות, לצד תוצאות פחות נעימות (עונשים מתונים) להתנהגויות לא רצויות.

התאמת גישת "היענות לצרכים" לאתגרי התפתחות

לדעתי, בהקשר של גמילה מחיתולים, ילדים עם עיכוב התפתחותי הם פשוט ילדים – בדיוק כמו תינוקות, פעוטות וילדים "רגילים" שזקוקים ומסוגלים ללמוד שליטה בצרכיהם.

גישת "היענות לצרכים" מתאימה למגוון רחב של ילדים עם עיכובים התפתחותיים. בכתבה קודמת על גמילה מגיל שנה וחצי הצגתי ראיות לכך שתינוקות צעירים יכולים לרכוש שליטה סבירה בצרכים. אם כך, מדוע שלא יוכל ילד עם עיכוב מוטורי או קוגניטיבי להגיע לרמת שליטה של תינוק בן 6-12 חודשים?

בהשראת עבודתם של אזרין ופוקס, אני סבורה שניתן לאמן ילדים כאלה להתאפק ולסמן צורך בצרכים – ממש כמו תינוקות צעירים. אין כל סיבה להחמיר את קשייהם המיותרים: בתחום השליטה בצרכים אפשר לקדם אותם ולמנוע עיכוב נוסף מיותר לחלוטין.

ברור שיש להתאים את התהליך ברגישות למגבלות הילד – מה שמתאים לילד בספקטרום האוטיזם לא בהכרח יעבוד לילד עם שיתוק מוחין. לאחרונה ייעצתי להורים לכמה מקרים מוצלחים: ילדה לקוית שמיעה בת 4 וילד עם אפילפסיה בן 6 נגמלו בהצלחה בגישה זו, למרות התנגדות צוותי גן ומטפלים. ההורים האמינו ביכולת ילדיהם, התעקשו והובילו את התהליך החינוכי החיוני הזה.

כל ילד זקוק לתכנית גמילה מותאמת אישית לחוזקותיו ולמגבלותיו. עם זאת, כל התכניות הללו מבוססות על עקרונות "היענות לצרכים" – מתוך אמונה שהילד בשל ובעל פוטנציאל גמילה. לכן, האחריות על המבוגרים להיות בשלים ולעזור לו לממש את היכולת הטבעית הטמונה בו.